מה זה גאוט? מה טוב לגאוט?

גאוט , המכונה גם מחלת המלכים או מחלת העשירים, היא מחלה ראומטית קשה שהובילה למותם של סולטנים. למרות שגאוט, הנקראת גם מחלת גאוט, נמצאת בקטגוריה של מחלות ראומטיות, היא יכולה להיחשב כמחלה מטבולית. המחלה, השכיחה יותר בקרב גברים, עלולה להשפיע לרעה על עבודתו וחיי החברה של האדם.

גאוט הוא מונח המשמש להתייחס למצבים שונים המאופיינים בהצטברות חומצת שתן. הצטברות זו מתרחשת בדרך כלל על רגליו של אדם. אנשים עם גאוט עלולים להרגיש בצקת וכאב במפרקי כף הרגל שלהם. הבוהן הגדולה היא אחד המפרקים המושפעים ביותר מהפרעה זו. התקף גאוט גורם לכאב פתאומי וחד ואנשים עלולים להרגיש כאילו רגליהם שורפות. למרות שהתסמינים של גאוט הם זמניים, ישנן שיטות שונות לשלוט בתסמינים.

מה זה גאוט?

גאוט, דלקת מפרקים כרונית (ארוכת טווח) ושכיחה, היא הפרעה המאופיינת בהצטברות של גבישי מונוהידראט הנקראים מונוסודיום אורט ברקמות. גאוט, שההיסטוריה שלה עוד מימי קדם, היא מחלה ראומטולוגית שנחקרה לעומק וניתן לשלוט בה.

בתנאים רגילים, חומרי פסולת בגוף, בעיקר פסולת חלבון, הופכים לחומצת שתן ומוסרים מהגוף. בעיות בהפרשת חומצת שתן או ייצור יתר של חומרים אלו עלולות לגרום להצטברות בדם ובגוף. כאשר כמות חומצת השתן בזרם הדם עולה על הנורמה, זה נקרא היפר-אוריצמיה. מצב זה יכול להתקדם לגאוט עם הזמן ולגרום לדלקת מפרקים כואבת מאוד.

היפראוריצמיה גם גורמת לשתן ולדם להיות חומציים מאוד. חלק מהבשרים, משקאות אלכוהוליים כמו בירה, גרניום וקטניות מיובשות הם בין המזונות עם רמות חומצת שתן גבוהות. מלבד תזונה, גורמים גנטיים, עודף משקל או השמנת יתר ומתח הם בין הגורמים הקשורים לעלייה ברמות חומצת השתן בדם.

חומצת שתן, שנמצאת בכמויות מופרזות בדם, דולפת ממרווחי הרקמות ומצטברת במפרק ובמבנים שמסביב. הצטברות במפרקים עלולה לגרום לדלקת באזורים אלו, מה שמוביל להגברת הנוזלים במפרקים, הגבלות תנועה וכאבים. הפרעה זו, המשפיעה במיוחד על מפרקי הבוהן והברך, נקראת גאוט. לפעמים חומצת שתן יכולה להצטבר גם בכליות. יש לנקוט בזהירות מכיוון שהדבר עלול לגרום להיווצרות אבנים בכליות.

מהם השלבים של מחלת גאוט?

מחלת גאוט מתקדמת ב-4 שלבים: התקף חריף, תקופה בין קריטית, גאוט כרוני וגאוט טופוס.

• התקף חריף: זהו השלב של המחלה שמתחיל בפתאומיות במפרק ונמשך 5-10 ימים. נפיחות וכאב לטווח קצר נצפים במפרקים.

• תקופה בין קריטית: זהו השלב שבו תלונות המטופל נעלמות לחלוטין. עם זאת, התקפים חמורים עלולים להתרחש שוב מיד לאחר שלב זה.
• גאוט כרוני: אם הזמן בין ההתקפים מתקצר בהדרגה ואינו מטופל, עלולות להופיע נפיחות קבועה, כאבים והגבלת תנועה במפרק אחד או יותר.
• גאוט טופוס: ככל שהמחלה מתקדמת, חומצת שתן מצטברת יתר על המידה במפרקים וברקמות שמסביב ויוצרת נפיחות הנקראות טופי. טופי מופיעים במיוחד על הבוהן הגדולה, עצם המטטרסלית, בחלק העליון של האצבעות וליד המרפקים.

מהם התסמינים של מחלת גאוט?

כתוצאה מהצטברות יוני חומצה בגוף בשעות הבוקר, נוצרת נפיחות במפרקים ומופיעים כאבים עזים. למעשה, הכאב כה חמור עד שהמטופל מתעורר משנתו. גאוט היא מחלה הנגרמת מהצטברות חומצת שתן בכליות בנוסף לתסמינים כמו דם בשתן ואבנים, עלולים להיווצר כאבי בטן וגב תחתון. הכאב הופך לכרוני וחומצת שתן המצטברת במפרקים עלולה לגרום לנפיחות מתמדת של המפרקים ולגרום לעיוותים.

גאוט נחשבת בדרך כלל לדלקת של המפרקים (דלקת פרקים). הופעת ההתקפים היא פתאומית וכואבת. מגוון תסמינים עשויים להופיע באזור המפרק הפגוע, כולל צריבה, נוקשות ונפיחות. תסמינים של גאוט עשויים להשתנות מאדם לאדם. זה עשוי אפילו לעבור מהלך אסימפטומטי אצל אנשים מסוימים. בעוד שלאנשים אלו נמצא כי יש רמות מוגברות של חומצת שתן בדם, אין תלונות על גאוט. התסמינים המתרחשים במהלך התקפים נקראים תסמיני גאוט חריפים. כאב, אדמומיות ובצקת הם התסמינים העיקריים של התקף גאוט. במיוחד לאחר התקפים שמתחילים בלילה, אנשים עלולים להתעורר משנתם עקב התסמינים. אפילו מגע קל מאוד לאזור הפגוע עלול לגרום לתלונות בלתי נסבלות. יחד עם זאת, ישנה הגבלה בתנועות המפרק הפגוע.

תלונות המתרחשות בהתקף גאוט חריף מתרחשות בדרך כלל במפרק בודד. הבוהן הגדולה היא אזור המפרק הנפוץ ביותר. למרות שמשך התלונות משתנה בדרך כלל בין 12-24 שעות, ישנם גם מקרי גאוט קשים שבהם התסמינים נמשכים במשך 10 ימים. החולים ממשיכים את חייהם ללא תלונות במהלך התקופה שבין התקפי גאוט חריפים.

התקפים חוזרים של גאוט חריפה עלולים לגרום לנזק קבוע למפרקים. בנוסף לכאבי פרקים, תסמינים כמו דלקת, אדמומיות, בצקות ובעיות ניידות משתפרים עם הזמן, בעוד שתופעות כמו קילוף וגרד בעור של האזור הפגוע עלולים להופיע. במחלה זו, שעלולה לפגוע במפרקים אחרים בגוף מלבד הבוהן הגדולה, מפרקי שורש כף היד, אצבעות, מרפק, עקב וחלקה העליון של כף הרגל הם בין שאר האזורים שעלולים להיפגע מגאוט.

אם התקפי גאוט מתרחשים בתדירות גבוהה מהרגיל, זה נקרא מחלת גאוט כרונית. יש לנקוט זהירות מכיוון שהתקפי גאוט כרוניים עלולים להוביל לבעיות בריאותיות חמורות אם לא מטופלים כראוי. בחולי גאוט כרוניים, הכאב עלול להיות קבוע, ובמקרה זה, איכות השינה של האדם מושפעת לרעה. בעיות כמו עייפות, מתח מוגבר ושינויים במצב הרוח עלולות להתרחש כתוצאה מנדודי שינה. מלבד איכות השינה, הליכה, ביצוע עבודות בית ופעילויות יומיומיות רגילות אחרות עלולות להיות מושפעות לרעה.

טופי היא תלונת גאוט כרונית המאופיינת בהצטברות של גבישי חומצת שתן מתחת לעור. טופוס, שעלול להופיע בכפות הידיים, הרגליים, פרקי הידיים והאוזניים, מופיעות כנפיחות תת עוריות קשות שאינן כואבות אך הופכות לדלקתיות ובצקות במהלך ההתקף. ככל שהטופוס ממשיך לגדול, הוא עלול לפגוע בעור וברקמות המפרק שמסביב. חשוב מאוד לקבל טיפול מתאים שכן עלולים להופיע עיוותים במפרקים עם התקדמות מצב זה.

חומצת שתן, שנמצאת בכמויות גבוהות בדם, יכולה להצטבר בריאות וגם בכליות. מלבד מצב נדיר זה, מומלץ להיזהר שכן בעיות בריאותיות שונות כגון קטרקט ותסמונת עין יבשה עלולות להופיע בחולי גאוט כרוניים.

מה גורם לגאוט?

הגורם החשוב ביותר לגאוט הוא ייצור יתר של חומצת שתן בגוף או חוסר היכולת להפריש את חומצת השתן המיוצרת דרך הכליות. הרגלי אכילה לא בריאים, צריכת אלכוהול מופרזת, מחלות פתאומיות וקשות, טיפולים תרופתיים שונים, טראומות מפרקים, פעולות כירורגיות ומחלות כליה הם בין המצבים שעלולים לגרום לעלייה בכמות חומצת השתן בדם. הגדלת הגיל עלולה גם להגביר את הסיכון לפתח גאוט. גאוט היא הפרעה שעלולה להופיע במשפחות אצל אנשים מסוימים. עשרות גנים שונים, במיוחד הגנים SLC2A9 ו-ABCG2, עלולים לפתח נטייה לצנית. גנים הקשורים לגאוט קשורים לחילוף חומרים של חומצת שתן.

מקובל שגורמים גנטיים עשויים להיות יעילים ביצירת גאוט, ובנוסף לגורמים משפחתיים, לחלק מהמחלות עשויות להיות גם השפעה מקלה. השמנת יתר, סוכרת, מחלות לב, לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה הן בין המחלות שבהן הסיכון לגאוט גבוה יותר בחולים.

במהלך הפרעות מסוימות, עלולה להתרחש עלייה בייצור חומצת שתן בגוף. מצב זה, הקשור לפעילות לא תקינה של האנזים, מתרחש בדרך כלל במצבים כמו לימפומה, לוקמיה, אנמיה המוליטית ופסוריאזיס. עלייה בייצור חומצת שתן עלולה להתרחש כתופעת לוואי לאחר טיפול כימותרפי והקרנות המשמשים לטיפול בחולי סרטן.

כיצד מאבחנים מחלת גאוט?

זיהוי גבישי מונוסודיום אורט בנוזל סינוביאלי (נוזל בחלל המפרק) הוא שיטת האבחון בסטנדרט הזהב עבור גאוט. בבדיקה זו, הרופאים לוקחים דגימת נוזלים מאזור המפרק הפגוע בעזרת מחט דקה. הנוזל הסינוביאלי הופך צהוב ומעונן במהלך התלקחויות גאוט חריפות. בדיקה מיקרוסקופית של נוזל זה, המכיל גם גבישים ותאי דם לבנים, מבדילה אותו מדלקת מפרקים הנגרמת על ידי גורמים מיקרוביאליים.

ניתן להשתמש במחקרי מעבדה שונים גם בגישה האבחנתית של גאוט. למרות שסממנים ביוכימיים כגון ספירת תאי דם לבנים, קצב שקיעת אריתרוציטים (ESR) וחלבון c-reactive (CRP) שימושיים בגאוט חריף, אין לשכוח שהם אינם ספציפיים למחלה זו. למרות שמדידת רמת חומצת שתן באמצעות בדיקות דם היא בדיקה חשובה מאוד, הן עלולות לעיתים להוביל לכיוון מוטעה. יש לזכור כי בעוד שלחלק מהאנשים יש רמות גבוהות של חומצת שתן בדם אך אין להם תסמינים של גאוט, אנשים מסוימים עשויים לסבול מתסמיני גאוט למרות שרמות חומצת השתן בדם נמוכות. מסיבות אלו, למרות שמדידת רמת חומצת השתן בדם לבדה אינה נחשבת מספיקה לאבחון גאוט, ניתן להשתמש בה כדי לבחון את מהלך הגאוט בחלק מהחולים.

בנוסף לבדיקות ביוכימיות, ניתן להיעזר במחקרי הדמיה שונים לאבחון גאוט. למרות שאינה מבוצעת באופן שגרתי, בדיקת אולטרסאונד יכולה לזהות גבישים שהצטברו באזור הסחוס. צילומי רנטגן הם בין כלי האבחון הרדיולוגי שיכולים להיות שימושיים בהבחנה בין גאוט לבין הפרעות מפרקים אחרות.

כיצד מטפלים במחלת גאוט?

בגאוט מיושמים שיטות טיפול נפרדות בהתקפים חריפים ובתקופות שבין ההתקף. בעוד שתרופות אנטי דלקתיות משמשות בתקופות חריפות שבהן הכאב עז, את התרופות המשמשות בטיפול תרופתי ניתן לשנות על ידי רופאים בהתאם למהלך המחלה. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, קולכיצין או קורטיקוסטרואידים הן בין התרופות שניתן להשתמש בהן בטיפול בגאוט, בהתאם למצבו של האדם. תרופות המכילות את החומר הפעיל קולכיצין הן תרופות אנטי דלקתיות הנחשבות ליעילות בשליטה על הכאב הנגרם על ידי גאוט.

בחלק מהחולים, להתלקחויות גאוט יכולות להיות מהלך חמור וכרוני מאוד. על מנת למנוע אבנים בכליות, טופוס או סיבוכים אחרים הקשורים לגאוט שעלולים להופיע אצל אנשים אלו, ניתן להשתמש בתרופות המפחיתות את ייצור חומצת השתן בגוף או מגבירות את הפרשת חומצת השתן בשתן. חשוב מאוד שהשימוש בתרופות אלו, העלולות לגרום לתופעות לוואי כמו חום, פריחה בעור, דלקת בכבד או בעיות בכליות, יתבצע בפיקוח רופא.

מאחר שפעילות גופנית עלולה להגביר את חומרת ההתקפים, מומלץ לחולים לנוח במהלך התקופה החריפה. טיפול בדיאטה ממלא תפקיד חשוב כמו טיפול תרופתי בגאוט. לטיפול בגאוט, מומלץ למטופלים להקפיד על תזונה מיוחדת שהוכנה על ידי דיאטנית, לצרוך הרבה מים ולשפר את איכות חייהם באמצעות תוכניות פעילות גופנית קלות.

דיאטת מחלת גאוט

הכנת תוכנית תזונה מותאמת אישית המתאימה למחלת גאוט היא אחד הצעדים החשובים ביותר שניתן לנקוט כדי להפחית את מספר ההחמרות. דיאטה זו נועדה להפחית את רמת חומצת השתן בדם לגבולות נורמליים.

הגבלה או הפסקה מוחלטת של צריכת אלכוהול, במיוחד צריכת בירה, היא שינוי חשוב באורח החיים בשיפור תסמיני גאוט. בנוסף, כלולות הגברת צריכת נוזלים, בחירה במוצרי חלב דלי שומן, הימנעות מצריכת בשר איברים או דגים קטנים ושמנים בעלי תכולת פורין גבוהה, בחירה בקטניות כמקור חלבון וצריכת מוצרי חיטה מלאה או ירקות ופירות טריים לצריכת פחמימות. בתוכנית הדיאטה זה בין יישומים אפשריים אחרים.

מזונות עם תכולת פורין נמוכה בתזונה מוגדרים כמזונות המכילים פחות מ-100 מיליגרם פורין ל-100 גרם. כל הפירות הם בין המזונות שאינם מהווים בעיה לגאוט. פירות דובדבנים יכולים לתמוך בתפקודים תקינים של הגוף במניעת התקפי גאוט בשל תרומתם לרמות חומצת השתן ולרמות הדלקת. כל מוצרי הירקות, לרבות תפוחי אדמה, אפונה, פטריות, חצילים וירקות עלים ירוקים, הם בין המזונות שניתן לצרוך על ידי חולי גאוט. בנוסף לפירות וירקות, ביצים, מוצרי חלב, אגוזים, קפה, תה ותה ירוק, תבלינים ושמנים צמחיים הם מזונות שניתן לכלול בתכנית התזונה של חולי גאוט.

הפחתת משקל הגוף

משקל עודף עשוי להיות גורם סיכון להתקפי גאוט. תנגודת לאינסולין, המופיעה במיוחד אצל אנשים הסובלים מעודף משקל, היא מצב הנחשב כקשור לרמות גבוהות של חומצת שתן בדם. עם ירידה במשקל, אנשים יכולים גם לשבור את התנגודת להורמון האינסולין וגם לתרום להורדת רמות חומצת השתן.

הדבר שחולי גאוט צריכים לשים לב אליו בכל הנוגע לירידה במשקל הוא מהירות הירידה במשקל. יש להיזהר שכן ירידה מהירה במשקל בדיאטה דלת קלוריות עלולה להגביר את הסיכון לפתח התקף גאוט.

להתאמן

פעילות גופנית סדירה היא תרגול נוסף שניתן לעשות כדי למנוע התקפי גאוט ויכול לתרום להורדת רמות חומצת השתן.

צריכת נוזלים מספקת

הקפדה על צריכה יומית מספקת של נוזלים עשויה להפחית את הסיכון לפתח התקף גאוט. עם צריכת נוזלים, הפרשת חומצת שתן נוספת בזרם הדם מהכליות הופכת קלה יותר ומוסרת עם שתן. צריכת נוזלים היא נושא שאסור להזניח, במיוחד על ידי אנשים שמתעמלים באופן קבוע, שמאבדים חלק מנוזלי הגוף שלהם בהזעה.

הגבלת צריכת אלכוהול

אלכוהול הוא טריגר ידוע למחלת גאוט. הסיבה למצב זה היא שהגוף נותן עדיפות להפרשת אלכוהול במקום להסיר עודפי חומצת שתן מהגוף עם צריכת אלכוהול. כך, קל יותר לחומצת השתן, שנשארת בכמויות גבוהות לאחר צריכת אלכוהול, להצטבר ולהפוך לצורת גביש.

תזונה, פעילות גופנית ושינויים אחרים באורח החיים יעילים מאוד בטיפול בגאוט ובמצבים בריאותיים אחרים הנגרמים על ידי חומצת שתן גבוהה. אצל אנשים מסוימים, טיפול רפואי עשוי להיות נחוץ בנוסף לשינויים באורח החיים. הקפדה על התרופות שנקבעו על ידי הרופאים היא חלק חשוב בטיפול.

אם אתה מבחין בסימפטומים של גאוט, שהיא סוג של דלקת מפרקים, בעצמך או בסובבים אותך, מומלץ לפנות למוסדות הבריאות ולהיעזר ברופאים מומחים לגבי טיפול מתאים ושינויים באורח החיים.

אנו מאחלים לכם ימים בריאים.